טקס יום השואה

4/01/2016

טקס יום השואה בסימן  קורותיה של סבתה של שירה פולק,שרה לויט 

מבין סיפורים רבים של ילדים בתקופת השואה בחרנו להתמקד בסיפור הצלתה של  ילדה אחת שמסיפורה אפשר לקבל מעט מושג על מה שאירע במהלך המלחמה.
שמי שרה. נולדתי באחד  לינואר 1934, בעיירה קטנה בפולין. קונסק שמה. לאחר כחצי שנה, עברתי עם הוריי לעיר לודג', שם הייתה לאבי חנות טקסטיל. כשהייתי בת ארבע, נולד אחי יוסף, הלכתי אז לגן הילדים, שבו למדו ילדים  יהודים .
אין לי הרבה זיכרונות מאותה התקופה. היינו משפחה דתית. אבי גידל זקן וחבש כיפה שחורה. בשבתות, היינו הולכים לבית הכנסת , לא הדלקנו אש וחשמל. ובחגים, היינו מתאספים וחוגגים יחדיו.
בימי ראשון, היה לי שיעור התעמלות בגן. ובאחד מימי ראשון , לא היה לי מכנס התעמלות. סירבתי ללכת לגן. אבי כעס עלי והעניש אותי. נעלבתי נורא.  לא ידעתי, שמעט זמן אחר כך,  אתגעגע אל כעסו...
יום אחד, נכנסו חיילים גרמנים לחנות של אביה של שרה. הם חיפשו את השותף שלו. לאחר שלא מצאו את השותף , עצרו הגרמנים את  האב ובאותו היום נעלמו עקבותיו, שרה ויוסף לא יראו עוד את אביהם, לעולם.
אמא החליטה, לחזור לעיר הולדתי, קונסק, שם הייתה לה משפחה גדולה. גרנו אצל סבתי בביתה. כאשר הרגשנו שהמצב מחמיר, נפרדה המשפחה. נשארתי עם דודתי ובת דודתי, הסתתרנו ביער הסמוך לעיירה. שם, קטפנו מכל הבא ליד- אגוזים, תותים, פטריות, זה היה האוכל שלנו. ולמזלי, היה לי שיער בלונדיני ועיניים כחולות אז ידעתי כי איש לא יחשוד שאני יהודיה.
אמה של שרה ואחיה, עלו על רכבת לוורשה. באמצע הנסיעה, עלו חיילים גרמנים וחיפשו יהודים. האם פחדה מאוד, היא עטפה את יוסף בשמיכה . הגרמנים, לא ניגשו אליה. היה זה נס אחד מבין ניסים נוספים שקרו למשפחה הקטנה במהלך המלחמה.
ביער הסתובבו פולנים שרצו לפגוע ביהודים. יום אחד, עבר במקום איכר פולני ,שפחד פן יתפסו את שרה הקטנה. הוא אסף אותה לביתו ולאחר כחצי שנה, בשנת 1941 , הביא את שרה אל אמה , אחיה וסבתה .
יום אחד, הגיע אל הבית בו הסתתרנו איכר פולני ששמו מריאן. מריאן לא הכיר אותנו והציע לאמי להסתתר אצלו בבית, בעיירה סמוכה . לא ידענו מי האיש אך חששנו לחיינו ואמי הסכימה. בלילה, בחשיכה מוחלטת, עברנו לכפרו שהיה קטן מאוד ומרוחק מישובים אחרים. 
מריאן שינה את שמות המשפחה, לשמות ילדיו שלו- לשרה קרא מאלינה וליוסף אנג'יי. הוא חפר בור , מתחת לחדר השינה שלו ושל אשתו ושם שהו ארבע נפשות- שרה , יוסף, אמם וסבתם. מריאן היה זהיר מאוד. את ילדיו, לא שלח לבית הספר, כדי שלא יספרו בטעות על היהודים המסתתרים בביתם. את מעט האוכל שהשיג, קנה בשני כפרים שונים, כדי שלא יחשדו בו שהוא מסתיר יהודים.
המשפחה שהתה בבור במשך  כשנתיים וחצי. המזון היה דל והתעסוקה מועטה. לא היו לא ספרים, לא צעצועים . שום דבר לא היה להם כדי להעביר את הזמן , ולא ידעו דבר  על המתרחש מחוץ למחבוא.  

לתמונה הקודמת
לתמונה הבאה

אין תגיות