וועדות חברתיות

20/11/2018

ועדות חברתיות

מעורבות חברתית קהילתית

קהילת "אלחריזי" מציבה במשך שנים בראש סדר העדיפויות שלה ערכים חברתיים. הפעילות המאפיינת אמונה בערכים אלה היא פעילותן של הועדות החברתיות.

תלמידי כתות ד'-ו' פועלים בועדות חברתיות אשר מאפשרות להם להציב את האחר ואת הנתינה לנגד עיניהם

 תלמידי ועדות החונכות: חונכים את ילדי הגנים בסביבות ביה"ס, חונכים את תלמידי  כתות א' ב'  הקטנות.

תלמידי ועדת בית ונצואלה: יוצרים קשרים נפלאים עם תלמידי בי"ס בית ונצואלה

קלישר (בי"ס לחינוך מיוחד)

  ועדת העיתון:  מפיקה עיתון ביה"ס פעמיים בשנה.

 הועדות הללו הינן הצהרת מחויבות לסיוע נתינה, ולתרומה למען הכלל. 



                                  הוועדות החברתיות שלנו​




הקשר עם בית ונצואלה קלישר – בית ספר לחינוך מיוחד:

כאמור פועלות בביה"ס ועדות חברתיות אשר מטרתם לעודד את התלמידים להיות אזרחים פעילים בסביבת חייהם. בית ספר בית ונצואלה קלישר, הינו בית ספר לילדים הלוקים בפיגור בינוני ונכויות פיסיות קשות. תלמידי כתות ד' ה' ו' אשר בחרו לפעול בוועדה זו הולכים מדי שבוע עם המורה האחראית ומבלים עם תלמידי בית ונצואלה.

להלן תקציר סיכום כפי שילדי ביה"ס כתבו בסיום שנה"ל שעברה:

"כמו בכל שנה, גם השנה בבית הספר "אלחריזי" בחרנו באיזו ועדה נפעל. יש מגוון גדול: בכל הועדות מדגישים נתינה, שותפות, מעורבות בקהילה... אך התחרות על ועדת "בית ונצואלה קלישר" התחילה עוד לפני פרסום שמות שאר הועדות. אין ספק, ההדים שהגיעו מהפעילויות של שנה שעברה היכו גלים... מי שהיה בועדה (ולא עלה לחטיבת הביניים) התעקש להישאר בה. מי שלא היה, התעקש להצטרף אליה... מה עושים?

מפעילים שיקול דעת: מי שהיה ומעוניין להמשיך (שזה כולם) – ממשיך. הרצף חשוב מאוד לכולנו. מי שמתאים – מצטרף. זה יוצר ועדה של 30 תלמידים, הועדה הגדולה ביותר!

אז ביום שישי בהיר ונחמד אחד, הגיעו למיה וקרני, המורות מבית ונצואלה, לבית ספרנו. ישבנו בספריה. למיה וקרני הסבירו, הדגימו, הראו עזרי תקשורת, ענו על חמש מאות שאלות, הקרינו מצגת יפהפיה... והקסימו את כולנו. עם המפגש הראשון, גילינו מה זאת אהבה.

למיה, הרכזת, החליטה לתת לנו לזרום: לא לקבוע מי יצטרף למי, אלא פשוט לבקר במקום, לעבור בכיתות, להכיר את התלמידים... וכך עשינו. מצאנו מקום מדהים, מזמן, נעים, מרווח ומאובזר. פגשנו ילדים לבביים וחמים, נענים, ובאמת, התמכרנו!

אנחנו מגיעים למפגש ובן רגע נעלמים בכיתות: חבל לנו על כל שניה!! למיה שואלת תמיד: "רגע, איפה הם כולם...?" אנחנו מגיעים תמיד, גם כשאנחנו לא מרגישים טוב.

אנחנו נלחמים על כל רגע ומתמקחים על כל זמן שהות במקום הזה כמו אריות.

אנחנו מתלהבים מכל הצלחה קטנה של כל תלמיד ומעודדים בקריאות ומחיאות כפיים.

אנחנו מומחים בהפעלת כל העזרים האפשריים.

ואנחנו לעולם לא עוזבים את הועדה הזאת, רק דואגים להישאר בה גם בשנה הבאה, ויודעים שעוד המון ילדים רוצים להצטרף!!

     



 

                                              

                                            

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 






 

 

 

 

 

 

 

 

             

                                                        

 

 

 

 

    

 

 

         

 
































 

 










 





 

 



 

 

 

   

 
 
​​​​