קולנוע

20/11/2016

מטרת התוכנית היא ליצור סרטים ולעורר בתלמידים את התשוקה לעשיה ויצירה.
אנחנו לומדים את שפת הקולנוע (שפה ויזואלית), לומדים כיצד לספר סיפור (התחלה, אמצע וסוף), לומדים כיצד להביע את עצמנו בתוך גבולות המדיה.
בתווך, אני מקווה להקנות לתלמידים גם ערכי תקשורת בין אישיים. לדוגמה:
יצירה היא דבר לא פשוט לחשיפה. הרעיון שלך, ולפעמים (כמו בקולנוע) אתה בעצמך מופיע מול עיניים זרות. עשיה כזו דורשת חשיפה ואין הדבר קל עבור אף אחד, ובמיוחד עבור מתבגרים, כשהם עוברים משלב ״הצחוקים״ לשלב העשיה. היכולת לחשוף את הרעיונות שלנו ואת העשיה שלנו ולעמוד בגאווה אחריה היא תכונה שלדעתי מבססת ביטחון אישי ויכולת התמודדת מול העולם. אדרבא - כיוון שאנחנו עוסקים באמנות ובאופו ייחודי - אמנות השואפת לתקשורת (הרי קולנוע עושים כדי שאנשים ייראו…) - יש צורך לדעת לתקשר ולדבר בשפה בה יבינו מה אנחנו רוצים. ולכן, יש משמעות לביקורת / הערות בכיתה. אני שם משקל כבד על האופן בו הילדים מגיבים / מבקרים את העבודות של חבריהם. האוטומט שלהם הוא לומר ״גרוע״ / ״רע״ / טיפשי״ וכדומה. אני דורש מהם להעיר בכבוד, להביע את דעתם ללא פגיעה ביוצרי התרגיל וכך מכוון אותם לדייק את מחשבתם. דיוק זה, של אנליזה של התוצר אמור לעזור להם גם בדיוק של יצירתם שלהם.

עומר רייס,
מורה מגמת הקולנוע

אין תגיות