ראשי פרשת שבוע

 פרשת שבוע

28/10/2013

בס"ד

פרשת בא



              מכת חושך, על המושג חושך מצריים
  
"לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו" (י:כג)

 כאשר איש אינו רואה את הזולת ואינו קם לעזור לו ואינו ער לבעיותיו, לצרותיו ולמצבו, זאת המשמעות של "חושך מצרים"!
כידוע, האדם הוא יצור חברתי ואינו יכול לחיות ללא חברה. לא רק לצורך קבלת עזרה פיזית כאשר הוא חולה או חלש או עני, ולא רק כדי לשתף אנשים בשמחתו או בצערו, אלא אף לצורך שיחה, לימוד, החלפת דעות ובכלל להוויה הקיומית שלו. הכלל "לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ" (בר' ב:יח) תקֵף לא רק בעניין בני זוג אלא לכל אדם כיצור חברתי. במצב נורמלי אדם אינו יכול לחיות לבדו על אי בודד. ואף אם לפעמים קורה שאדם מבקש לפרוש מעט מהחברה הסובבת אותו ולהתבודד, הרי אין זה אלא לחופשה קצרה או ארוכה; פסק זמן עד לחזרה לחיי חברה תקינים ונורמליים.
אחד העונשים החמורים בימינו הוא לשים אדם בצינוק, בבידוד. גם על פי תורת ישראל קיים עונש של "חרם" - נידוי שהיו מטילים על אדם ולפיו אסור היה לצרפו למניין, להתקרב אליו, לבקרו, ללמוד אתו וכדומה. היה זה עונש חמור מאין כמוהו. חז"ל כבר קבעו את הכלל "או חברותא או מיתותא", וסיפרו על חוני המעגל שישן שבעים שנה, וכאשר התעורר ולא מצא חברותא ללימוד תורה מת מרוב צער (תענית כג.).
בעולם העתיק הכירו בערך של היחסים החברתיים, ויעיד על כך, למשל, סגנון הבנייה: הבתים היו בנויים כשכונות מסביב לחצרות משותפות, ונוצרו יחסי שכנות מפותחים מאוד (עד שעברו לפעמים את הגבולות והפריעו לפרטיות). לעומת זאת, הבנייה המודרנית מעודדת פרטיות יתר, ומצב שכיח הוא שאדם איננו מכיר את שכניו כלל.

"לא ראו איש את אחיו" – זהו חושך. שיתוף חברתי וערנות למצבו של הזולת הם האור. ולוואי שנזכה למצב שבו "ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם". לקוח ממאמר של דבורה אושפיזאי.

אין תגיות